הרצון בחזרתיות קשור ישירות לתהליך הלמידה שבו ילדים מחפשים כל הזמן להבין דפוסים, כלומר איך דברים מתנהלים ומה גורם למה. זוהי מעלה התפתחותית משמעותית להיות מסוגלים לצפות את מה שעומד לקרות כי היא מאפשרת לילדים (ותכלס גם למבוגרים) תחושת שליטה ובטחון. כהורים כולנו יודעים היטב שילד בלי שגרה הוא ילד עצבני וחסר מנוחה, ולכן אנחנו עוזרים להם למשל על ידי יצירת שגרה קבועה שחוזרת על עצמה בכל יום.

העקרון הזה תופס גם כשמדובר במוות של הורה. ילד שמאבד הורה נתקל במציאות חדשה שהוא לא מכיר ולא מבין: יום אחד אבא היה פה, ופתאום אין אבא. אם הוא לא יקבל הסבר ישיר וברור על הסיבה שבגללה אבא מת, עלולה להתעורר אצלו חרדה עצומה שמא גם אמא ויתר אנשים שהוא אוהב יעלמו יום אחד מהחיים שלו בלי שום אזהרה מוקדמת. 

בכל מקרה, גם אם לא יקבלו מאיתנו הסבר, ילדים יחפשו את הקשר הסיבתי שגרם לאובדן. אחד הפתרונות שילדים מוצאים טמון בעובדה שהם תופסים את העולם במונחים של טוב ורע. ילד שלא יודע מה הסיבה שגרמה לאבא למות עלול לחשוב שאבא עשה משהו רע ובגלל זה נעלם. גם חשיבה מאגית עלולה להתעורר אצל ילדים אחרי אובדן הורה, ילד שכעס על אבא יומיים לפני האובדן יחשוב שהכעס שלו גרם למוות של אבא. 

בשורה התחתונה האמת עדיפה על פני כל רעיון אחר שהילדים ימציאו: מוות הוא לא משהו שמתרחש בצורה אקראית או סתמית. לכל מוות יש סיבה. חשוב שילדים ידעו את הסיבה הספציפית שגרמה למוות של אבא, וגם שבאופן כללי יש סיבה לכל מוות. זה יקל עליהם להתמודד עם חוסר השליטה שכרוך באובדן, ויאפשר להם תחושה שהם מסוגלים לצפות את מה שעומד לקרות.

אם מעניין אותך להבין לעומק את האופן שבו הילדים שלך תופסים את האובדן, וחשוב מזה – לקבל כלים כדי לתת להם מענה נכון שיעזור להם להתאבל באופן בריא, אני מזמינה אותך לצפות בהדרכה הדיגיטלית שלי "מדברים אובדן". ההדרכה מחולקת לתשעה פרקים, וכל פרק עוסק בשאלה נפוצה של ילדים אחרי אובדן.

מעבר לתשובות מוכנות שיאפשרו לך לענות בקלות לילדים, כל פרק כולל גם התייחסות לאופן שבו השאלות שלהם פוגשות את הכאב שלנו. ההדרכה הזאת היא הפורמט הכי קל ופשוט שקיים כדי לצרוך את הידע החיוני הזה. לחצו כאן למעבר להדרכה

בשנים האחרונות רבים עסוקים בזימון המציאות שהם רוצים על ידי חשיבה חיובית, והמילה "זימון" על שלל הטיותיה הפכה להיות הסיבה הבלעדית כמעט לכל בעיה:  

חלית בסרטן? יש לך בעיה רגשית לא פתורה ולכן זימנת את המחלה.

היית מעורבת בתאונת דרכים? כנראה שזימנת את זה כדי להרוויח משהו.

בעלך נפטר? זימנת את זה כי היית צריכה לעבור תיקון.

בפועל מדובר בסוג של חשיבה מאגית: מצב שבו האדם מייחס למחשבות שלו השפעה סיבתית על המציאות. חשיבה מאגית היא מאפיין של חשיבה של ילדים, וכמבוגרים ברגעי חרדה וחוסר שליטה אנחנו נסוגים רגרסיבית לחשיבה כזו כדי להחזיר לעצמנו תחושת ביטחון ואיזון.

הניסיון למצוא סדר היגיון ודפוס באירועי החיים הוא אנושי וטבעי. כולנו מספרים לעצמנו שהחיים בשליטה, שאנחנו יודעים מה עומד לקרות מחר, כי תיכננו ורשמנו ביומן. אבל האמת היא, שרוב הדברים שמתרחשים במציאות הם לא בשליטה שלנו. אם היינו מודעים באמת לחוסר השליטה שלנו בעולם היינו מתקשים לחיות ולתפקד. ולכן, יש לנו נטייה לחפש את החוקיות באירועים קשים וטרגיים וכך להרגיע את עצמנו שלנו זה לא יקרה. כלומר, כשאישה אומרת לאלמנה "את זימנת את האובדן" היא בעצם מספרת לעצמה שמוות הוא פונקציה של זימון, וכל עוד היא עצמה מזמנת שבעלה יחיה אז הוא יחיה והיא לא תתאלמן.

כשמשפט כזה נאמר לאלמנה, הסאב טקסט הוא שהאישה האבלה היא האחראית על מה שקרה כי לא התרכזה מספיק חזק בלחשוב חיובי, ואולי אפילו "חטאה" במחשבות שליליות. זו האשמה קשה מאוד. 

יש מעט מאוד אלמנות, אם בכלל, שלא מרגישות אשמה סביב האובדן. אחת מרגישה אשמה שלא הכריחה את בעלה ללכת להיבדק כשלא הרגיש טוב לפני הדום לב, ואחרת מרגישה אשמה שרבה עם בעלה יום לפני שהוא נהרג בתאונת דרכים. אין צורך להוסיף לקלחת הזאת גם אשמה לא מציאותית על זימונים למינהם. וממילא אף בעל לא מת כי אישתו זימנה את זה. אנשים מתים מסיבות מאוד ספציפיות כמו דום לב, תאונה או מחלה.

בתוך עידן ניו אייג' שאנחנו נמצאים בו אני כאן כדי להזכיר: אנחנו בני האדם לא כל יכולים. לא כל דבר שאנחנו רוצים קורה, ולא כל דבר שאנחנו לא רוצים לא קורה. ישנם אירועי חיים שאינם בשליטתנו. הסוד הוא להסכים לחיות את החיים למרות העובדה הזאת