בהחלט יש מקרים שבהם כדאי להפנות לטיפול אבל ככלל:
לא כל ילד יתום חייב טיפול. יותר מזה, לשלוח ילד לטיפול בגלל שההורה שלו נפטר יכול לפעמים להזיק יותר מלהועיל.
בסוף המאמר אתייחס לסיבות שכן מצריכות טיפול.
ילדים לומדים איך לחוות ולבטא רגשות דרך חיקוי המבוגרים שסביבם. גם את האובדן הם חווים בעיקר דרך התגובות של ההורים או המבוגרים המשמעותיים.
כלומר אם אמא בוכה ואומרת בקול שהיא בוכה כי היא מתגעגעת לאבא – הילד לומד שהתחושה שהוא מרגיש בפנים היא געגוע, שלגיטימי להרגיש געגוע כשאדם אהוב מת, שמותר לבכות בפני אמא, ושמותר לומר בקול רם "אני מתגעגע." אם אמא מזכירה את אבא מדי פעם בסיטואציות שונות, הילד לומד שזה טבעי לדבר עליו גם אחרי מותו.
אבל אם בבית לא מזכירים את אבא מאז שהוא נפטר, הילד ילמד שלא מדברים על מי שמת, ושלא מקובל להזכיר את אבא. הוא לא יקבל אישור לכך שהמחשבות והזיכרונות שלו הם תקינים ולגיטימיים. במקרה כזה, ייתכן שאפילו כשהוא ייזכר באבא – הוא ירגיש שזה אסור או לא מתאים.
כשילד שגדל בסביבה שבה לא מדברים על אבא נשלח לטיפול רגשי והמטפלת מעודדת אותו להיזכר בהורה שאיבד ולבטא את רגשותיו, בניגוד למה שהוא למד בבית שראוי ונכון לעשות, הוא עלול לחוות בלבול וחוסר ביטחון, ויותר מזה הוא עלול להרגיש בושה על עצם הרגשות שעולים בו. לא משנה כמה טובה תהיה המטפלת, המסרים שמתקבלים בבית לנצח יהיו משמעותיים הרבה יותר עבור הילדים.
ולכן הדבר שעליו אני ממליצה לכל הורה שמתמודד עם הסיטואציה הזאת הוא קודם כל לשאוף להיות במגע עם כל הרגשות המורכבים שלו. אפשר וכדאי להיות בתהליך טיפולי, כדי להיות מסוגלים להתמודד עם כל מה שהמוות של בן הזוג מביא איתו.
ואפשר גם לעשות "קיצורי דרך": לרכוש כלים ומיומנויות שיעזרו לכם להוות מודלינג חיובי עבור הילדים שלכם. ההדרכה הדיגיטלית החדשה שלי "מדברים אובדן – לענות בבטחון על שאלות הילדים" היא סוג של קיצור דרך מהסוג הזה. בהדרכה תקבלו תשובות מוכנות שתוכלו לענות על השאלות הכי קשות שילדים שואלים על האובדן, רעיונות לאיך לעודד שיח על אבא בבית, איך להגיב להתנהגויות רגרסיביות ועוד ועוד. כל הפרטים על ההדרכה מופיעים בלינק הזה.
אז איך יודעים מתי ילד באמת צריך טיפול?
באשר למתבגרים – אם הם מביעים רצון זה אומר שכדאי לשלוח לטיפול. אפשר להסביר להם מה עושים בטיפול ולעודד, אבל זה לא חובה, ובוודאי שאין צורך להכריח.
לעומת זאת אם רואים לאורך זמן התנהגויות יוצאות דופן אחרי האובדן כמו למשל התפרצויות זעם או אלימות כלפי חברים, הסתגרות ממושכת, ביטויים של חרדה או פחד או הימנעות ממפגש עם חברים – יכול להיות שאפשר לשקול לשלוח לטיפול.
