איתן שלי היום כבר בן 11, היה רק בן שנתיים כשאבא שלו ברק נפטר. אחרי האובדן (ובעצם עד היום) שמעתי מאנשים שזה לא כזה נורא בשביל איתן כי הוא היה קטן ולא יזכור את אבא, וגם שהוא יהיה רגיל לזה מגיל צעיר אז זה יכאב לו פחות.
אז בהזדמנות זו אני כותבת כאן כאשת מקצוע וכאמא:
כן זה כן נורא. לא זה לא כואב פחות.
זה נכון שיש מאפיינים יחודיים לאובדן בינקות, אבל רובם חופפים לאובדן של הורה בגילאי הילדות המאוחרים יותר.
ההבדל הגדול בחווית האובדן קשור לעובדה שתינוקות וילדים צעירים עד גיל 8 בערך לא יכולים לנחש לבד מה זה אומר למות, איפה נמצאים המתים וכו'. ולכן הם חייבים לקבל תיווך והסבר של המבוגרים המשמעותיים שסביבם כדי להבין מה קרה להורה המת, אחרת הם עלולים לפתח חרדות, פחדים ושלל תסמינים. כאן אפשר לקרוא בהרחבה על איך מסבירים מוות לילדים צעירים.
הדומה בין תינוקות למתבגרים שאיבדו הורה זה שעל מנת לעבור תהליך של התפתחות נפשית בריאה, גם אלה וגם אלה זקוקים לדמויות הזדהות. כשמדובר בנער שמאבד את אמא בגיל 13 – יש לו נכס רגשי חיוני עבור התפתחות הזהות שלו: הוא הכיר את אמא 13 שנה ויודע למשל איזה תכונות שלה הוא העריך ואיזה הרגיזו אותו, הוא יודע באיזה מובנים הוא היה רוצה להידמות לה ובאיזה מובנים הוא מעדיף להיות הפוך ממנה. לפעמים ברגעים רגישים שבהם נער צריך את אמא שלו, הוא יוכל לנחש ניחוש מושכל מה היא הייתה אומרת ואיך הייתה יכולה לנחם אותו.
לעומתו, לתינוקת שאיבדה את אבא שלה בגיל חודש אין את הנכס הזה, ולכן היא תלויה במבוגרים שסובבים אותה כדי לגבש לעצמה איזושהי דמות של אבא.
כשמדובר בשני הורים חיים התהליך הזה שבו הילד מגלה את הסובייקטיביות של ההורים קורה באופן טבעי והדרגתי ככל שהוא מתבגר. אבל כשמדובר בתינוק שההורה שלו שנפטר, הוא כאמור תלוי במבוגרים שמסביבו.
בהתחלה הוא צריך לראות בעיניים תמונה או סרטון כדי לראות איך אבא היה נראה, בהמשך הוא צריך לראות חפצים של אבא, ואחכ הוא צריך לדעת איזה תחביבים היו לאבא בתור ילד ובתור מבוגר, מה הוא אהב לאכול, איזה תכונות שליליות היו לו, איזה חלומות היו לו וכו'.
אצל כולנו במהלך תהליך ההתבגרות הדמויות ההוריות מופנמות פנימה אל תוך הנפש והופכות לייצוג פנימי.
חשוב לזכור שגם נפש של ילד שהתייתם בגיל צעיר מתפתחת באותו אופן, מה שאומר שלמבוגרים המשמעותיים בחייו יש יכולת השפעה גדולה על התפתחותו הנפשית הבריאה.
לסיכום, לגדל ילד שאיבד הורה בינקות מצריך משאבים רבים. ילדים חווים את העולם דרכינו ההורים, ולכן זה חשוב שנהיה בתהליך מתמשך של עיבוד האובדן ברמה השכלית והרגשית. כך נוכל להעניק לילדנו אפשרות לצמוח מהאובדן ולהשיג רווחה נפשית גבוהה.
