"ממרינה למדתי שלא חייבים להתאבל בבכי. גם כעס הוא מנגנון התמודדות, ואפילו די נפוץ… ביום ששיחררתי אותו הרגשתי שאני יכולה לשחרר גם את הטיפול התרופתי שלקחתי במשך שנים, כי הוא היה הסיבה לכך שבכלל נטלתי תרופות, ועכשיו כבר לא היה צורך. אז שחררתי. וכבר חודש שאני ללא תרופות וטוב לי. חזרתי להרגיש!! ואפילו הכעס הלך והתפוגג. טוב, הילדים עדיין משגעים אותי מדי פעם, אבל הכעס המבעבע הזה שמילא לי את הריאות ולא השאיר מקום לאוויר הלך ונעלם."
"מבחינת הצמיחה זה הזוי - לפני האובדן הייתי הרבה פעמים אומרת כן על דברים שלא התאימו לי, הרבה "לא נעים לי". אני אשה הכי מרצה, הייתי מעמיסה על עצמי, ולא קשובה לעצמי בכלל. עכשיו אני מתרגלת להגיד "לא", מנסה לעשות מה שנכון לי, יותר נוכחת בשביל הילדים שלי, עומדת על שלי, מתעקשת על מה שמגיע לי. בקיצור יותר מחוברת לעצמי."
