תחשבו על מצב שבו אתן פוגשות מכרה ברחוב, שואלות אותה מה שלום אמא שלה, והיא עונה בדמעות "אמא איננה". זה מספיק כדי שתבינו באופן אינטואיטיבי שאמא שלה נפטרה, שהיא אינה חוזרת, שהגוף שלה קבור בבית קברות, ומעליו יש מצבה. את כל הדברים האלה שאנחנו מבינות מיידית ובלי לחשוב יותר מדי, ילדים צעירים פשוט לא יודעים. ואם לא נספר להם הם גם לא ידעו.
הרבה הורים שנאלצים לספר לילדים שלהם על פטירה של אדם אהוב נמנעים משימוש במילה הישירה "מת", מעדיפים לרכך את המכה ולספר ש"אבא בשמיים". הסיבות ברורות: רצון להגן על הילדים מפני כאב שכרוך בידיעה שבכלל יש מוות בעולם, רצון לשמור עליהם מפני הכאב שאדם אהוב לא יחזור, ובנוסף מחשבה שהילדים צעירים מדי ובלאו הכי לא יכולים להבין אז עדיף לחכות עם המידע לכשיגדלו.
אבל האמת היא, שגם עבורינו המבוגרות רעיון הסופיות של המוות הוא כואב ומפחיד. כשמדובר באישה שבעלה נפטר, שבעצמה כואבת את העובדה שבן הזוג שלה מת ולא חוזר, אפשר בהחלט להבין את הקושי שלה להשתמש במילה "מת" כשהיא מתווכת לילדים שלה את מה שקרה.
חשוב בהקשר הזה לזכור שילדים צעירים מבינים את המילים שלנו באופן קונקרטי, ולכן כשאותו ילד שומע ש"אבא בשמיים" הוא מבין את זה פשוטו כמשמעו – אבא חי בשמיים, וכנראה שיש שם בשמיים עוד הרבה אנשים. ואם הוא עלה לשמיים זה אומר שהוא גם ירד חזרה באיזשהו שלב, או לחלופין שאם הוא לא יורד אז הוא כנראה לא רוצה לרדת.
הרעיון הזה של השמיים מוביל הרבה פעמים ילדים צעירים לאכזבות וחרדות. ראשית ישנה כל הזמן ציפייה שאבא יחזור, ובהכרח גם אכזבה שוב ושוב על כך שהוא לא חוזר. יש ילדים שמפחדים לטוס במטוס כי בשמיים יש הרבה אנשים מתים. יש ילדים שחושבים ש"בשמיים" זה אומר שאבא מתעופף לו כמו הציפורים, ולכן יושבים שעות ארוכות ומחפשים את אבא בלהקות הציפורים. אגב כל הדוגמאות הן מסיפורים אמיתיים ששמעתי ממטופלות בקליניקה.
ובכל מקרה גם בלי חרדות, אפשר להתאבל רק על מישהו שלא חוזר. תחשבו על תמי ארד בשנותיה הראשונות כאישתו של נעדר: כמה היא דאגה לו, כמה היא ציפתה כל הזמן שיחזור, כמה התאכזבה כשעבר יום ועוד יום ושום חדשות אודות מצבו לא הגיעו. כך מרגישים ילדים שלא הובהר להם שאבא לא חוזר – במקום שהאנרגיות שלהם יופנו פנימה לתוך תהליך עיבוד אבל, הם עסוקים כל הזמן במצב של אבא ובשאלה מתי הוא יחזור כבר.
בשורה התחתונה: כדאי להימנע מלספר לילדים שאבא (או כל אדם אהוב אחר שנפטר) נמצא בשמיים. חשוב מאוד להסביר לילדים שאבא מת, ושאנשים מתים לא חוזרים. כלומר ילד צריך ללמוד שמוות הוא סופי ושלא חוזרים ממנו – כתופעה כללית, ובנוסף הוא צריך לדעת שהאבא הספציפי שלו מת ולא חוזר. למרות הכאב שכרוך בלומר את הדברים הללו, ולמרות הכאב שהילד יחווה. זה עדיף על מצב שבו הילד דואג לאבא שלו שנמצא רחוק, וגם על מצב של אכזבה תמידית שאבא חי אבל לא חוזר.
