אחרי שאיתן נולד ברק חתך את חבל הטבור, עטפו אותו בשמיכה, ואז ברק הרים אותו לראשונה, עירסל אותו והסתובב איתו בחדר. איתן הסתכל על אבא, ברק הסתכל על איתן, ואני הסתכלתי על שניהם. אני הפכתי לאמא, האהוב שלי הפך לאבא, שלושתנו הפכנו למשפחה. החיים עצמם. הפריים הזה צרוב לי בלב ובזכרון הכי חזק שיש, כי זה היה הרגע הכי מאושר בחיים שלי.
בשנה-שנתיים האחרונות איתן מבקש ממני שוב ושוב לספר לו את הסיפור הזה, על איך אבא הרים אותו אחרי שהוא נולד והם התבוננו אחד על השני בפעם הראשונה, ואיך אבא היה מאושר. ואני מספרת לו שוב ושוב ושוב, וכל פעם דומעת מהתרגשות, ואיתן מתמוגג.
במפגש שקיימתי "לתווך את המוות של אבא בלי לפחד" שאלתי את נועם – אישה צעירה שאיבדה את אבא שלה כשהייתה בת שנתיים – מה הדבר הכי משמעותי שהיא יודעת או זוכרת על אבא שלה, ולמה זה משמעותי בשבילה.
כדי לא לעשות ספוילר למי שעדיין לא צפתה בהקלטה אני לא אפרט, אבל בואו נגיד שהתשובה שלה הפילה לי אסימון ענק לגבי המשמעות של הסיפור שאיתן מבקש לשמוע שוב ושוב.
זה גרם לי להבין איזה השפעה עצומה יש לסיפור הזה על הבטחון העצמי שלו, על הקשר עם אבא שלו שממשיך וימשיך להתקיים תמיד, ועל הזהות שלו כאדם בעולם הזה.
אם את רוצה לדעת איזה סיפורים על אבא כדאי לך לספר לילדים כדי לחזק את הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות שלהם, מתי לספר, מה המינון הנכון, איזה פרטים חשוב שהילדים ידעו ועוד ועוד – אני מזמינה אותך לצפות בהקלטת המפגש "לתווך את המוות של אבא בלי לפחד". במפגש נועם סיפרה בכנות איך סיפור על אבא שסיפרה לה אמא שלה היווה נקודת מפנה בהתמודדות עם היתמות.
אני ממליצה בחום לצפות בהקלטת המפגש ולשמוע ממקור ראשון מה עוזר לילד שמאבד את אבא בגיל צעיר.
כל הפרטים על ההקלטה נמצאים כאן.
צילום תמונה ראשית: שחר שבת Shachar Photography
